ניתן לראותה כאידיליה מתקתקה של משפחה שבשעת משבר עוזבת את הארץ למקום טוב יותר, אולם ברבות הימים מסתבר שהגלות הֶרֵעה עמהם: בעלה ובניה מוצאים שם את מותם. אֵם המשפחה נותרת לבדה עם שתי כלותיה כשהאחת רות, דבקה בה וחוזרת אתה לבית לחם, שם נישאת לאחד מעשירי המקום ונולד להם בן, ממנו יולד לימים דוד המלך. לכאורה happy end והכל טוב. אולם מתחת לפני השטח ובין השורות אין שום אידיליה בסיפור זה.

 

נשארות שלוש נשים שהימים היפים של חייהן מאחוריהן: נעמי – אם המשפחה האלמנה שגם שני בניה מתו,  ורות ועורפה – הכלות -  שנשארו אלמנות מבעליהן והן כבר לא כ"כ צעירות. העצב כאן הוא ממשי: מדובר על ערירות, מות, עוני ובדידות.

סיפור של בחירה: בתחילה מצטרפת ערפה אל לנעמי אולם ברגע האמת בוחרת להישאר במוכר והנוח. רות, לעומתה בוחרת ללכת אל 'הלא נודע': ארץ לא מוכרת, עם שלא אוהב אותה בנוסף לכך היא ענייה ואלמנה. אין ספק שדרוש אומץ לפרוץ דרכים חדשות ועלומות ומי שמעז – גם זוכה. רות זוכה להיות סבתו של דוד המלך. גם נעמי מעזה לעשות שינויים בחייה, וכשמהלך אחד לא מצליח היא בוחרת דרך חדשה ובכך מסמנת לנו שיש להשאיר מאחורינו את הבחירות השגויות, לפתוח דף חדש ומבטיח במסע של חיינו.

כשמגיעות השתיים (נעמי ורות) לבית לחם, נעזרות הן בחוק היפה  שמאפשר לרות ללכת ללקוט שיבולים בשדות כמו שאר "הַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". כשבועז הגיע לשדה ההומה עשרות רבות של עובדים, הוא שואל את נערו "לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת". לא נכתב שהיא יפה, אולם אין ספק שהיא בלטה מאוד. כדי לקרבה אליו ולשכנעה שתישאר בשדה שלו, הוא אף אומר לה "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת-הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ" ובמשפט זה נותן הצצה להתרחשות בשדה שבימינו היינו מכנים אותה 'הטרדה מינית'. ואף על פי שבועז הוא בעל השדה – איש רב עוצמה, אין היא מהססת לומר לו: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ", ללמדך שגם אם אני ענייה, עדיין אני בעלת ערך עצמי.

 

האם זהו סיפור של פיתוי? אפשר לקרוא אותו כסיפור על שתי נשים שהתבייתו על עשיר ותכננו ללכוד אותו. אבל אני רואה זאת אחרת: אנחנו מדברים על בית לחם שלפני 3000 שנים. ברור ששתי הנשים הללו צריכות גבר שיקיים אותן אחרת לא ישרדו זמן רב. אלו חוקי החברה הפטריאכלית. כפי שרות דבקה בחמותה כי ידעה שלא תשרוד לבדה, כך לנעמי אכפת מרות. יש בניהן אהבה וקשר עמוק והיא מבקשת עתיד טוב יותר לרות.

 

מה קרה בגורן? כשבועז מתעורר בבהלה באמצע הלילה ולצדו רות, היא בתחילה מקטינה עצמה אולם ברגע האמת היא הופכת ללביאה. היא הנוכרייה, מדברת עם אחד האנשים הכי חזקים בבית לחם ואומרת לו מה הוא צריך לעשות. רות מדברת ממקום של עוצמה. עד עכשיו היא עשתה מה שאומרים לה "וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ" ופתאום היא אומרת משהו שלא ציוותה חמותה. זה הקול של המושתקים, הקול של הזרים והנוכרים. היא מדברת בקול ברור ואומרת את האמת, שמחמת שהוא גואל יש לו מחויבות.

 

וההעזה משתלמת!!!