כשהיא אומרת 'לא' – לזה היא מתכוונת (דן אלמגור)

25.11 יום המאבק הבינלאומי לאלימות נגד נשים

היום - 25.11.24 – יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים מצוין השנה בנתונים מבהילים.

העולם מציין בימים אלה שבע שנים למהפכת Me Too ששינתה באופן תקדימי את השיח בנוגע לאלימות מינית, והפכה את הנושא המושתק הזה לקול זעקה עבור מיליוני נפגעות ונפגעים. בישראל, שבאותה תקופה נכנסה לחמישה סבבי בחירות, מהפכה משפטית ומלחמה - הפער בין השיח החברתי למערכות בשטח היה ועודנו גדול מדי.

רק לפני שבוע (19.11.24) התבשרנו על אונס קבוצתי נוסף באילת, כשהכותרת מזעזעת בכל פעם מחדש:

"פרשת האונס באילת: בת ה-14 איבדה צלילות, החשודים נכנסו לחדר ויצאו בזה אחר זה... לפי ממצאי החקירה, לפחות חמישה חשודים היו מעורבים בחשד לאונס הקבוצתי. אחד מהם מתחת לגיל 12 ... החשודים נהגו בנערה, שאיבדה צלילות, כ"חפץ" - אף שידעו את גילה הצעיר" (Ynet)

 

כל זאת קורה בשנה שבה יש לנו חטופים וחטופות בעזה ומעבר לכל הסבל שהם עוברים שם, לא מן הנמנע שהם עוברים גם התעללות מינית.

 

אלימות כלפי נשים היא תופעה גלובלית הפוגעת במיליוני נשים וילדות מדי שנה, במגוון צורות:

• אלימות פיזית: מכות, התעללות ואף רצח.

• אלימות מינית: הטרדות, תקיפות מיניות ואונס.

• אלימות נפשית: השפלה, הפחדה ושליטה על חיי הנפגעת.

• אלימות כלכלית: שליטה במשאבים, מניעת עצמאות כלכלית.

על פי נתוני האו"ם, אחת מכל שלוש נשים בעולם חוותה אלימות פיזית או מינית במהלך חייה. בישראל, הנתונים מצביעים על מאות מקרי רצח של נשים בשנים האחרונות, לצד עלייה מדאיגה בתלונות על אלימות במשפחה.

מנתוני שדולת הנשים בישראל עולה כי מתחילת 2024 נרצחו בישראל 30 נשים: 16 על רקע אלימות במשפחה, שש על רקע נקמות דם, ארבע על רקע פלילי ואילו בשני מקרים מדובר בצרכני זנות שרצחו נשים במעגל הזנות.

 

האלימות נגד נשים נעוצה בעמדות מגדריות מפלות, בחוסר שוויון חברתי ובמערכות חברתיות וכלכליות שמעניקות כוח רב מדי לצד אחד, תוך השתקת הצד השני. גם התפיסות התרבותיות והחינוכיות ממלאות תפקיד מרכזי, כאשר לעיתים קרובות נורמות פטריארכליות מאפשרות או מצדיקות אלימות.

 

אבל סיפורן של הנשים לא התחיל בתקופה האחרונה ואפילו לא במאה האחרונה. אם נחזור אחורה בזמן לתקופת התנך, הרי שלצערנו נמצא שלל סיפורים המעידים על החפצת נשים, אינוסן, ואלימות שהופעלה נגדן: בנות לוט, אונס דינה, פילגש בגבעה, דוד ובת שבע ועוד ועוד.

אבל מכולם אני מבקשת להתמקד בסיפור של אמנון ותמר הנמצא בספר שמואל ב פרק יג.

תמיד תהיתי איך ניתן לצמח יפה כל כך, השם "אמנון ותמר" על שם אחד הסיפורים המזעזעים בתנ"ך....

 

אמנון ותמר הם ילדיו של דוד המלך מנשים שונות, מה שנקרא "אחים חורגים".

במרכז העלילה עומד מעשה האונס, תכנונו, ביצועו ותוצאותיו. הבלטת צד התכנון מלמדת שאין זו סערת יצרים פתאומית.  כך גם בימינו, מעשי אונס רבים הם פרי תכנון מדוקדק ולא שיגעון רגעי.

אמנון מלא יצרים כלפי תמר. ונעזר בתחבולה שמציע לו חברו הטוב - יונדב. זה מציע לאמנון להתחלות (לעשות עצמו חולה) וכדי להבריא, עליו לבקש את אחותו למחצה תמר, המומחית בהכנת "ברייה" – מאכל מבריא. יונדב מייעץ להציג את החלמתו של אמנון כמותנית בראייתו כיצד מכינה תמר את המאכל המבריא ובאכילתו מידה.

רצונו של אמנון לעשות משהו לתמר מובא בכתוב מיד לאחר  הפסוק "כִּי בְתוּלָה הִיא", וסמיכות זו של הכתובים מחזקת את הרושם כי לפנינו יצרים ולא אהבה אמיתית.

אמנון שאינו חוזר במדויק על דברי יונדב מציין מהו המאכל העשוי להבריאו: לביבות. תיאור הכנת הלביבות הינה מופת לתיאור סקסיסטי: "וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וַתָּלָשׁ וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִבוֹת": המילים "וַתָּלָשׁ" ו"עֵינָיו" "וַתְּלַבֵּב" מייצרות תמונה שבה תמר נראית כאובייקט, המבצעת פעולה פיזית רכה ואינטימית מול מבטו הבוחן של אמנון.

השלב שבו אמנון מסרב לאכול, הוא פועל ללא קשר לעצת יונדב. עתה הוא מפעיל את תוכניתו הנפשעת ולכן הוא קורא להוציא כל איש מעליו ורק אז מבקש מתמר להאכילו.

ברגע מסוים אחד, מוצאת תמר את עצמה לבד בחדר עם אמנון. עכשיו מתחילה היא להבין מה עומד לפניה.

היא מנסה לשכנע את אמנון להימנע ממעשה האונס ע"י טיעון כפול הפונה את שלושה מישורים: המישור האישי: "אַל תְּעַנֵּנִי" " וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי";

המישור התדמיתי – התדמית הציבורית של אמנון: " וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל"; המישור השיפוטי – נישואין ברשות המלך: "וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ". תמר מראה יכולת גבוהה מאוד של תגובה הגיונית בזמן לחץ. כל מי שמדמיין סיטואציה כזאת מבין שברגעים כאלה הפחד משתלט וההיגיון לא קיים. אבל תמר נחנה בתבונה יתרה ומנסה בטיעונים הגיוניים למנוע את רוע הגזרה. ואף מציעה פתרון – נישואים בחסות המלך. אך ללא הועיל. דבריה נופלות על אזנים ערלות.

המספר אינו מפרט בתיאור האונס. הוא רק מדגיש כי אמנון כפה על תמר את רצונו בכוח ובעינויים.

המהפך ביחסו של אמנון הוא תוצאה ישירה של 'אהבה התלויה בדבר'. גם בשלב שלאחר האונס ממשיכה תמר בקו של ניתוח הגיוני. היא מנסה להבהיר לאמנון, כי גירושה חמור יותר ממעשה האונס עצמו, ואולי היא רומזת לחוק הקובע "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" (דברים כב כט). קריאת אמנון לנער המשרת באה להבליט את השפלת תמר המגורשת ע"י משרתו של אמנון. "שִׁלְחוּ נָא אֶת זֹאת מֵעָלַי" – יחס של בוז והשפלה כלפי תמר.

"וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ" – המשרת זורק את תמר מהחדר ואף ונועל את הדלת. יתכן אף שיש כאן הד למאבק פיסי עם תמר.

"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ"

והמשנה במסכת אבות מסבירה:  "כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה בתלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן":

"יט וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" – תמר יכולה הייתה להתכנס בביתה ולכאוב את כאבה בלי שאף אחד ידע. אולם בשונה מרוב הנשים כאז כן היום החשות בושה לאחר שנאנסו, תמר מחליטה להפיץ ברבים את המעשה שעשה אחיה, גם אם זה אומר בושה לבית המלוכה של אביה. היא עושה מספר אקטים כדי שכולם ידעו וישמעו על מעשה הזוועה הנעשה בחצרו של המלך, ואין בכוונתה להסתיר זאת.

מעבר לעובדה שכולם יודעים, ומעבר למותו של אמנון בידי אחיה אבשלום – גאולת דם של ימי קדם, אין היא יכולה להמשיך בחייה, להינשא וללדת ילדים. גורלה נחתם.

 "וַתֵּשֶׁב תָּמָר שֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלוֹם אָחִיהָ". מרגע זה יורדת תמר מעל במת ההיסטוריה ואין אנו יודעים מה עלה בגורלה, אולם פסוק אחד אולי רומז לנו משהו: " וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה".

נראה לי שתמר התכנסה בבית אבשלום אחיה, אולם לא החזיקה מעמד וזמן קצר לאחר מכן הלכה לעולמה. ולזכרה קרא אבשלום לביתו "תמר".

 

ובחזרה לימינו: יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כנגד נשים, נועד להעלות את המודעות לתופעה ההרסנית של אלימות כלפי נשים ולדרוש פעולה נחרצת למיגורה. תאריך זה אינו רק הזדמנות לציין את קיומה של הבעיה, אלא גם קריאה לפעולה עבור ממשלות, ארגונים חברתיים וכל אדם המחויב ליצירת עולם בטוח ושוויוני יותר.

ב-25 בנובמבר, בואו נזכור – המאבק הזה הוא לא רק של נשים, אלא של כולנו.