סיפור ליום הכיפורים
רַב רְחוּמִי הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה לִפְנֵי רָבָא בִּמְחוֹזָא,
רב רחומי (שמו שזור במילה 'רחם' המבטאת הכלה של תינוק, חום ואהבה), למד בישיבת מחוזא בבבל, ישירות מפי ראש הישיבה שם.
וְהָיָה רָגִיל לָבוֹא לְבֵיתוֹ בְּכל עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים.
אין משהו לא רגיל בכך שכל השנה לא היה בבית, זו הייתה דרכם של תלמידי חכמים (ראו מקרה רבי עקיבא), אבל לבחור מכל השנה לבקר בביתו דווקא בערב יום הכיפורים – זו החלטה תמוהה. כל גבר יהודי מתחייב בכתובה לאשתו לדאוג "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע" כלומר חייב לספק לאשתו מזון, לבוש, וחיי אישות. היום היחיד בשנה בו בוחר הרב להגיע לביתו הוא באותו יום בו מבחינה הלכתית אינו יכול לקיים יחסים אינטימיים עם אשתו. למה דווקא ביום כיפור מגיע הרב לביתו? מי יודע? אולי כדי למרק את מצפונו ולזכות במחילה מאשתו על התנהגותו כלפיה, אולי בין אהבת התורה לאהבת אשתו הוא בחר בתורה?
פַּעַם אַחַת מְשָׁכוֹ תַּלְמוּדוֹ
שנה אחת משך אותו הלימוד בבית המדרש, עד כדי כך שלא יצא בזמן עם השיירות מבבל כדי להגיע בזמן.
הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַפָּה לוֹ. עַכְשָׁו בָּא, עַכְשָׁו בָּא
סביר להניח שכל החודש הכינה את הבית לכבודו, ניקתה, סידרה, בישלה, התייפתה כדי לקבל את בעלה האהוב אחרי שנה שלא התראו.
היא יושבת מול השולחן הערוך לארוחה המפסקת, מחכה בהולם לב לרגע היחיד בשנה שהוא מקדיש לה. נירגשת, דרוכה, מצפה. מי מאיתנו לא מזדהה עם כאב הציפייה לאדם אהוב...
וְלֹא בָּא
שתי מילים המבטאות כאב גדול וקשה מנשוא. ברגע אחד קטן, ההבנה נקלטת שהשנה הוא כבר לא יבוא.
חָלְשָׁה דַּעְתָּהּ
עד לרגע זה היא שמרה על רוגע, אבל כבר לא יכולה להכיל את הצער
וְנָשְׁרָה דִּמְעָה מֵעֵינָהּ.
דימעה אחת בלבד המבטאת הכל
אבל רחוק במחוזא, רב רחומי נמצא בהוויה שונה לגמרי
הָיָה יוֹשֵׁב עַל הַגַּג,
אולי נכון לכתוב "יושב על גג העולם" מרגיש קדוש, קרוב לספירות עליונות, ככ קרוב לשמיים. מנותק לגמרי מהבלי העולם הזה ומשפחתו רחוקה מאוד ממחשבתו.
נִשְׁבַּר הַגַּג תַּחְתָּיו
ברגע שנושרת דמעת אשתו, קורס הגג מתחתיו והוא נופל על הקרקע
ונחה נפשו. מת.
מספר המדרש: "בראש השנה נפתחים שלושה ספרים: צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה, ובינוניים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים".
רב רחומי מת לפני יום כיפור, כלומר אין ספק קל שבקלים בדבר רשעותו.
והשאלה: מה היא רשעותו של רב רחומי?
סיפור זה חושף את התנגשות-הערכים הפנימית של תרבות-חז"ל: ההתנגשות בין בית-המשפחה לבין בית-המדרש. מדובר באגדת חז"ל קלסית שעולם שלם של חיים חבוי בה ושנוגעת בהלכי חיינו עד היום ממש.
וזה מה שמבקשת האגדה ללמדנו: מסגרת המשפחה היא הבסיס לקיום החיים ולאישה חלק מרכזי בעיצובה ובתפקודה ולכן גם אין מקום להתנזרות. מקרהו של רב רחומי הוא מקרה קיצוני של חוסר איזון בחיי זוג ששום מציאות לא יכולה לשאת לאורך זמן, והוא מוצג ומסופר כדוגמה שלילית למצב שאסור שיתרחש. ויתור על המשפחה פוגע לא רק באישה אלא בחיים עצמם.
(סיפור מהתלמוד הבבלי)