​

יום האישה הבינלאומי בפתח, חגיגה נשית במלוא מובן המילה, וזה הזמן להאיר את סיפורן של הפמיניסטיות הראשונות במקרא, הלו הן בנות צלפחד, ובשמותיהן: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.

הסיפור ממוקם בטקסט המקראי בספר במדבר כ"ז, אחרי מעמד הר סיני, וכהמשך ישיר להתפקדות שבטי ישראל לקראת חלוקת הארץ לנחלות. אביהן חטא ונענש במוות, אלא שאז מסתבר ש"בנים לא היו לו", אלא רק חמש בנות.
המצב הטרגי במשפחה לא נוצר מעצם מותו של האב אלא מהעובדה שאין לו בנים זכרים יורשים. 
סיטואציה כזו יכולה הייתה להביא להיכחדותו ולהיעלמו של בית האב. 

מסתבר שבחוקי הירושה בעת העתיקה, לא היו בנות זכאיות לרשת את נחלת אביהן אם אין להן אח. חמשת בנותיו של צלפחד לא מקבלות את רוע הגזירה. הן מחליטות לגשת אל משה ולשטוח את טענותיהן. לא פשוט לבנות, סביר להניח שצעירות, שאינן מגובות בדמות גברית, למצוא את העוז והאומץ להתייצב מול ההנהגה הראשית של העם (משה והנשיאים) ולטעון טענות. זו לא הנורמה וזה מעשה לא מקובל. אבל הן לא נכנעות לתכתיבי החברה, והמסורת ומתייצבות לפני משה ובונות בקו עולה מהקל אל הכבד טענות הגיוניות כאילו קיבלו עצה משפטית. בין היתר הן שואלות: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן...?"
השימוש בפועל "יגרע" בא להצביע על האסון הכבד ביותר המתרגש על אדם ועל ביתו, והוא מביע את אחד מגורמי החרדה בחברה: במידה ולא נקבל נחלה, לא יהיה לאבינו זכר בקרב משפחתו. 
לנוכח הטרגדיה הנשקפת לבית אביהן, יזמו הבנות פתרון יצירתי: לבחור בהן כיורשות מלאות של נחלת אביהן ובתור שכאלה הן ישמרו את הנחלה במסגרת המשפחה כדי שלא תהפוך לנחלת זרים.
עד ליום זה לא נדרש משה לסוגיה כזו, הוא מתקשה להכריע בעניין לבדו וכעט הוא נזקק להכרעת ה'. ההחלטה האלוהית היא חד משמעית: הכרה מלאה בצדקת הבנות והוראה מפורשת למילוי בקשתן "וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן".

יכולנו לסיים כאן ולשמוח על ההישג הזה שהוא כ"כ משמעותי ונוגע לכל אחת מהנשים שכן אנו זכאיות לירושה בזכות חמש בנות צעירות אמיצות ובעלות תעוזה שקמו ועשו מעשה. אבל הרי אנחנו בישראל של לפני שלושת אלפי שנים. חשבתם שלא תהיה תגובה גברית להצלחה העצומה הזו? בני שבט המנשה חוששים מאוד ממצב שתיגרע נחלה מהשבט, והפשרה המתקבלת בעניין היא שבמקרים כאלה, הבנות תינשאנה בתוך השבט כדי לשמור על הנחלה.

​

ההכרה שקיבלו בנות צלפחד מונצחת בשמות הישובים הנקראים על שמן, ושנמצאו בחרסי שומרון. אלו הן שתי קבוצות של אוסטרקונים הכתובים כתב עברי עתיק מהמאות 8-9 לפנה"ס, שנמצאו בעיר שומרון בירת ממלכת ישראל, ומעריכים כי שימשו כתעודות משלוח לתוצרת חקלאית מנחלת שבט מנשה לעיר שומרון. 
באוסטרקונים נרשמו גם שמות המשפחות והאזורים המופיעים ברשימות היחס של מנשה בניהם שמותיהן של נעה וחגלה - שתיים מבין בנות צלפחד – דבר המלמד על כך שחמש בנות אלו אכן קיבלו את ההכרה שביקשו: קיבלו נחלה והיא נשמרה על שמן לשנים רבות.