הרהורים ליום האישה הבינלאומי ולחג פורים
סיפור מגילת אסתר מפגיש אותנו עם שתי דמויות נשיות – ושתי ואסתר – שלכאורה נראות שונות מאוד אחת מרעותה, באופיין ומכאן גם בתגובתן לאירועים: האחת מעיזה ושמה את הקלפים "על השולחן", והשנייה מניפולטיבית ופועלת בעיקר "מתחת לשולחן".
חז"ל לא אהבו את ושתי. ואימצו בחום את דמותה של אסתר הראויה בעיניהם לכל שבח על תומתה, תבונתה וחסדה.
שנים הייתי 'גרופית' של ושתי, על יושרה ותעוזתה הגם שלא זלזלתי לרגע במקומה של אסתר.
אחת התהיות שלי הייתה, כיצד קרה שדווקא ושתי שלא הסכימה להופיע ולהציג את יופייה וגופה בפני כל באי המשתה, זו שלא הסכימה להיות "אובייקט מיני" – מתוארת בפרשנות ככזו? ודווקא אסתר שהשתמשה ביופייה ובמיניותה לא יצרה תחושות כאלה אצל המפרשים?
השנה בקריאה מחודשת של המגילה, גיליתי תובנות חדשות לדמותה של אסתר ומכאן גברה אהדתי אליה:
לאחר גרוש ושתי, מחפשים עוזרי המלך מלכה שתהיה ההפך הגמור - אישה כנועה, שקטה וצייתנית "העושה רצון בעלה". עם היבחרה של אסתר נדמה היה שהיא עונה בדיוק על הציפיות ובעיקר על כך שמאישה זו לא מצופה למרדנות והעזת פנים.
אלא שעם התגברות העלילה נכונה להם הפתעה: היהודייה השקטה והכנועה מתגלה כמתחבלת תחבולות מעולה, מעין חפרפרת בחצר הארמון, המערערת את סדרי הארמון ומסכלת את תכניתו.
ברגע האמת, מתחוללת באסתר תמורה עמוקה, היא שמה קץ לשתיקתה, שמה את נפשה בכפה ומשמיעה את קולה ברמה, ואף מתגלה כמסוכנת לא פחות מושתי קודמתה.
מהבחינה הזו ניתן לומר שושתי ואסתר אמנם שונות באופיין ובדרך פעולתן, אולם בבלי דעת הן חוברות יחדיו ומנהלות את המשימה כשהאחת מתחילה והשנייה מסיימת אותה ובכך בעצם
משלימות אחת את השנייה.